מהו סקר דעת קהל? טיפים לעריכה נכונה של סקרים

יוסי שריד

סקרי דעת קהל נפוצים מאד במקומותינו. תפקידם המוצהר הוא באיסוף נתונים על נושאים, הקשורים לסוגיות פוליטיות וחברתיות. מטרתם היא לנסות להבין דפוסי התנהגות של בני אדם ולנסות לחזות אותם. אבל באותה מידה, שסקר טוב יכול לסייע בהבנת התרחשות ציבורית, כך סקר רע ולא אמין יכול להוליך שולל ולגרום נזק. דוגמאות לכך אפשר לראות בניסיונות לנבא את דעת הקהל, מבלי להקפיד על מספר כללים לעריכה נכונה של סקרים.

בניית מדגם מייצג

כאשר רוצים לחזות את התפלגות קולות המצביעים בבחירות לראשות העיר, הדבר הטוב ביותר הוא לשאול את כל התושבים הבוגרים בעלי זכות ההצבעה בעיר את דעתם. אולם מאחר שבאופן מעשי לא ניתן לעשות זאת (זה יקר, זה לוקח זמן רב), יש לבנות מדגם, שאמור להוות בבואה מוקטנת של המציאות.

כלומר, המדגם צריך לייצג את התוצאות שהיינו מקבלים, לו סקרנו את כל תושבי העיר הבוגרים.

השיטה לבחירת הנשאלים

אחד הקשיים הגדולים בסקרים הוא לייצג במדגם את תמהיל הדעות בציבור במינון הנכון, כך שניתן יהיה להסיק ממנו מסקנות מדויקות על התנהגות האוכלוסייה כולה. הסטטיסטיקה מציעה מספר שיטות לבחירת האנשים שישתתפו במדגם. אין זה המקום לפרט את השיטות כולן, אולם אני מוצא לעצמי חובה לציין מספר נושאים שעליהם חייבים להקפיד:

בחירה אקראית ושיטתית של הנשאלים במדגם. אין להכניס למדגם חברים, מכרים ושכנים. דעתם יש להניח, אינה מייצגת נכונה את האוכלוסייה כולה.

יש לשמור על אלמוניות הנשאלים ויש להבטיח להם זאת במפורש.

יש לקחת בחשבון אזורי מגורים בעלי מאפיינים מסויימים, שעלולים (על פי מידע מוקדם) להטות את המדגם לכיוון כלשהו. למשל אם ידוע שבאזור מסויים מרוכזים אנשים שמצביעים עבור מועמד מסוים, או מפלגה מסוימת, באזור כזה יש לדגום אחוז נשאלים במשקל תושבי האזור באוכלוסייה כולה.

לעיתים ישנה חריגה מהקווים המנחים הללו, במקרים כאלו חשוב להיות מודע לחריגה זו, ולמצוא את הדרך הנכונה לתקנה (כגון משקול תתי-קבוצות במדגם בהתאם למשקלם באוכלוסיה), תוך בחינת הרגישות של התוצאות לתיקון זה. במקרים מסוימים תידרש הרחבת המדגם בקבוצות החסרות לאחר בדיקה זו.

קביעת גודל המדגם

נשאלת השאלה כמה אנשים צריכים להיות במדגם מייצג? התשובה אינה חד משמעית. בארץ למשל יהיו מעט מאוד משאלים שיזדקקו ליותר מ-1,000 איש במדגם, ובכל זאת, גודל המדם הרצוי מותנה במידת הדיוק וברמת המהימנות שצריכים להפיק ממנו.

לדוגמה, בעיר שבה כמה עשרות אלפי תושבים, וצפוי הפרש גדול בשיעורי ההצבעה לשני המועמדים (על סמך מידע קודם), אפשר לחזות במידה רבה של בטחון גם אם הטעות היא של 5-6%. כלומר, מדגם קטן במקרה זה מספיק. בעיר שבה יחסי כוחות מאוזנים, צריכים האומדנים להיות הרבה יותר מדויקים, ואז יש כמובן להגדיל את המדגם.

גם המונח "מידה רבה של בטחון" הינו מונח סטטיסטי, בדרך כלל מקובל לקחת ביטחון ברמה של 95% (לא ניכנס למשמעות הסטטיסית המדויקת), אך במחקרים רפואיים לדוגמה תידרש רמת ביטחון של 99% (מדובר בחיי אדם...). כך למדגם ארצי מייצג ברמת בטחון 95% יידרש מדגם של כ-500 משיבים, אך ברמת בטחון של 99% יידרש מדגם של כ-860 משיבים!

אתם מוזמנים להיעזר גם במחשבון גודל מדגם, ובמחשבון מרווח טעות, שיאפשרו לכם להבין מהו גודל המדגם הנדרש או הטעות הצפוייה בהינתן גודל מדגם כלשהו.

פרסום ודיווח שאלות הסקר

כאשר מפרסמים ממצאים של סקר, יש לפרסם בצמוד גם את השאלות שנשאלו. סקר שבו לא פורסמו השאלות, חייב להיות מוחזק בבחינת "חשוד". כדוגמה אביא שתי שאלות בתחום תרבות השתיה של הנוער. עיתון פלוני פרסם את הכותרת: "30 אחוז מבני הנוער מעדיפים ללגום משקאות חריפים". אולם מידע זה, כיצד הושג? מה היתה השאלה שנשאלה בסקר? מובן, כי אם השאלה היתה "איזה משקה את שותה בדרך כלל בעיתות הפנאי?", יש להתייחס אל התשובה בצורה אחת, ואילו אם השאלה היתה "האם לעיתים אתה שותה משקאות חריפים?", יש להתייחס אל התשובה בצורה אחרת, ואפילו לו היתה נשאלת: "האם אתה מעדיף משקה חריף או משקה קל?" התשובות המתקבלות עשויות להשתנות.

אגב, ומה שותים 70 אחוז מבני הנוער? האם יש התייחסות לתשובה שלהם?

רגישות לדיווח

דיווח תוצאות סקרים חייב להיעשות ללא משוא פנים. מכונני מחקר המכבדים עצמם אמורים להיות רגישים מאוד לאמת. מלבד אמינותו של מכון המחקר, מונח על המאזניים עתידם המקצועי של אנשים חיים.

אחת הבעיות העולה מפרסומי סקרים היא חוסר המקצועיות של עורכי הסקר. בעיה נוספת היא פרסום מידע מגמתי ומסולף של גופים בעלי עניין. לעיתים, גופים אלו עושים שימוש במידע שהושג במכוני מחקר ידועים, אך הם מדווחים על ממצאים חלקיים או שהם מוציאים אותם מהקשרם.

מספר טיפים לקוראי הסקרים

בדקו מיהו החוקר או מכון המחקר שביצע את הסקר. האם הוא מוכר כגורם מקצועי, אמין, בלתי תלוי ואוביקטיבי?

בחנו את הדרך שבה נוהל הסקר. האם מבצעי הסקר נקטו בשיטות סטטיסטיות מקובלות? האם קיים דיווח על אופן עריכת המדגם, על גודלו ועל אחוז טעות הניבוי?

השתמשו בשכל הישר! תנו לעצמכם דין וחשבון לגבי הממצאים המוצגים, וחישבו: האם הממצאים מדווחים בהגינות ובשקיפות?

אל תסתפקו בכותרת! בחנו את "האותיות הקטנות", עיינו והעמיקו בגרפים ובטבלאות הנילווים. ייתכן שתגלו בגוף הכתבה נתונים או מדדים שונים מאלו המופיעים בכותרת (שתכליתה בדרך כלל למשוך את עיני הקוראים, ולכן עשוייה להקצין או לסלף את הממצאים).