פגיעות בילדים בצפון-ישראל - תמונת מצב וגורמי הסיכון

פגיעות כתוצאה מתאונות בית הן מהסיבות השכיחות לתחלואה ותמותה בילדים, ופעילות מונעת נמצאה יעילה בהפחתת פגיעות אלה.

המטרות במחקר היו לבדוק את שיעור היארעות תאונות הבית השכיחות בילדים המתרחשות בקהילה, לאפיין גורמי סיכון להיפעות ולהגדיר יעדים לפעילות מונעת.

הסקר היה פרוספקטיבי והתנהל במהלך שנת 2000 ב-36 מרפאות עירוניות (לא כולל מירפאות עירוניות במיגזר הלא-יהודי) וכפריות של שירותי בריאות כללית במחוז הצפון, שטופלו בהן באותה שנה כ-62,000 ילדים בגילאי 0-18 שנה - כ-55% מכלל הילדים ביישובים אלה. בסקר נכללו כל הילדים שהופנו למירפאה עקב פגיעה (לא כולל תאונות דרכים). מהורי כל ילד נילקחו פרטי האירוע, וכן נתונים דמוגרפיים וחברתיים-כלכליים באמצעות שאלון מפורט. הניתוח הסטטיסטי נערך באמצעות תבחיני Chi square להשוואה בין קבוצות שונות באוכלוסייה ותסוגה (רגרסיה) לוגיסטית (logistic regression) לניבוי גורמי הסיכון לסוג התאונה.

סך הכל נכללו בסקר 2,086 ילדים (שיעור פגיעה של 2.3%). מכלל הילדים 61.5% ו-38.5% היו מהמיגזר הלא-יהודי והיהודי, בהתאמה, ושיעורי הפגיעה במיגזרים אלה היו 4.2% ו-2.2% בהתאמה. 66.5% מהנפגעים היו בנים (הבדל מובהק ביחס לבנות p<0.01). הפגעות השכיחות היו: נפילות, מכות, כוויות וחתכים.

בניתוח רב-משתנים נמצא כי הסיכון לנפילה מחוץ לבית היה גבוה במיגזר הלא יהודי בילדים שגילם מעל 3 שנים, הסיכום לפגיעה מסוג כוויה בבית היה גבוה יותר במיגזר הלא יהודי בבנות שגילן מתחת ל-3 שנים, והסיכום למכה מחוץ לבית היה גבוה יותר במיגזר היהודי בגילאים שמעל 3 שנים.

לסיכום תוצאות עבודה זו מספקות מסד נתונים ברמת הקהילה, המאפשר לכוון את פעילות המניעה בקרב ההורים. על מנת שהפעילות המונעת תהיה יעילה ובעלת השפעה משמעותית, יש להתרכז בקבוצות הסיכון שהוגדרו על פי תוצאות המחקר.

לקריאת המאמר המלא בפורמט pdf לחצו כאן.